>
29 Views

טטיאנה וולטסקאיה

אלה האימהות ששולחות את צאצאיהם למלחמה
ואומרות: אז מה?
לא נורא, חמודי, לך תהיה לוחם.
כל חיינו אנחנו הקדשנו לכם.
נתנו לך בגדים ומזון, אתה כבר לא קטן,
תסתכל על רהיטים בסלון, הכול עלוב וישן.
לך תראה לאלה, לנבלות, מה שעדיין להם לא מובן.
וכשהנבלות מראות לו מאיפה משתין הדג,
אימהות אומרות: זה לא יתכן, זה לא צודק,
אהבנו אותם חיבקנו נשקנו אותם הקטנים,
מי שלח אותם לכיוון המוות ,הן אומרות, כמו דקלום שירים
שהן לא קראו ולא הבינו אפילו פעם בחיים.
בשביל מה כל הדגלים אלה ונאומים?
תחזירו לנו את הבנים! תחזירו הביתה בנים!
מופיע פתאום קצין העיר חצוף ונותן להם פיצויים.
הן משתתקות, מקבלות את הכסף, שותקות,
מזדקנות, משמינות,
ובסבב הבא לא עוצרות נשימה,
אומרות: לך, נכדי, לך לעוד מלחמה.

* * *


Рисунок: Моджо Вэнг (США)

Татьяна Вольтская

Татьяна Вольтская — российская поэтесса, журналистка, литературный критик, эссеист. Родилась в Ленинграде. Окончила Ленинградский институт культуры. С 1990 года публиковалась как журналист в газете «Невское время», «Литературной газете», «Общей газете», «Русской мысли» и других изданиях. В 1994 году выпустила первую книгу стихов; к 2022 году - автор одиннадцати поэтических сборников. Стихи переводились на шведский, голландский, финский, итальянский, английский, литовский языки. Член Союза писателей Санкт-Петербурга и Союза журналистов Санкт-Петербурга.